"בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם"


"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ"; בדרך דרוש ניתן ללמד מפסוק זה את חשיבותה של השמחה בקיום המצוות, וכפי שיבואר בהמשך:


על בתי התפילין רשומה האות שי"ן שתי פעמים, אחת היא האות המקובלת לנו בכתיבה-בעלת ג' ראשים. והשניה - בעלת ד' ראשים אותיות אלו באו לגלות לנו על זכות שלושת האבות הרומזות בג' הראשים של השי"ן הראשונה, וזכות ארבע אמהות שנרמזות בראשי השי"ן הנוספת. כאשר נחבר את שני האותיות למילה אחת, תצא המילה 'שש', ללמדנו שהמצוות צריכות להתקיים מתוך שמחה וטוב לבב, ורק כך נוכל לזכות לגאולה השלימה, ככתוב "כי בשמחה תצאו" -תצאו מן הגלות. ולכן כאשר הקב"ה מוכיח את ישראל הוא אומר להם: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה" כיון שהשמחה היא חלק חשוב ויסודי בקיום המצוות.


על פי זה נבין מדוע נקבעו אותם אותיות של ששון דווקא בתפילין ולא בשאר המצוות, כי התפילין מסמלים את שיעבוד הלב והמוח לעבודת הבורא, ולכן דווקא בהם ראוי לרמז את ענין השמחה.


במסכת ברכות (ל, ב) מסופר על חכם אחד שהיה שמח ביותר, ונימק את פשר שמחתו בכך שהוא מניח תפילין - אין לו שמחה גדולה יותר מכך שהוא מקיים את מצוות הבורא בהנחת תפילין.


וזה אשר רומז הפסוק שלפנינו: כאשר יקיימו בני ישראל את המצוות "בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם", כלומר: האותיות שחקוקות על התפילין, הם האותיות "שש" המרמזות את "בית אבותם" - שלושת האבות וארבעת האמהות וכדלעיל, ואם ישראל יקחו מהם דעת להבין שצריכים לקיים המצוות בשמחה וששון, או אז "מִנֶּגֶד"- מן ג' ד' ראשי השי"ן, המסמלים את האבות והאמהות - "סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ", תהיה הגאולה השלימה, ועם ישראל ישכון בטח סביב לבית המקדש, שע"י השמחה, כאמור, נצא מן הגלות.


ומכיון שהגאולה העתידה תהיה בזכות אותה שמחה וששון של מצוה, ממילא תהיה הגאולה דווקא באלף הששי, שיסודו הוא המספר שש. וזהו גם כוונת הכתוב "שישו אתה משוש" דהיינו שהשמחה של ימות המשיח תהיה מן שוש, מתוך קיום המצוות בששון, ע"י שנמשיך את דרך האבות והאמהות שנרמזו באותם אותיות של ששון.


כך ניתן לפרש את דברי הכתוב "שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי" שע"י השני האותיות שי"ן, אשיש בה' - אשיש בשלמות שם הוי"ה, שיהיה הכסא שלם והשם שלם, ויתקיים בנו הפסוק "אז ימלא שחוק פינו". והטעם שנוסף אות ו' בין שתי אותיות השי"ן, אף הוא לרמז בא, כאילו נכתבה שי"ן אחת בעלת ד' ראשים, שהאות ו'- אף אותה אנו מחשיבים כאחת מראשי השי"ן, נמצא שיש לנו כאן שתי אותיות "שין" שאחת מהן היא בעלת ארבע ראשים כנגד ארבע האמהות, לומר שבזכות האבות והאמהות עתידין ישראל להגאל מן הגלות, ובלבד שיקיימו את המצוות בשמחה וכאמור לעיל.