"מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ"


הגאון החיד"א בספרו "כסא דוד", מסמל את ה"כבשים" ליצר-הטוב, ואת ה"עזים" ליצר-הרע. ובכך מסביר את דברי הגמרא במסכת שבת (ע'ז:), המתייחסת לטבע העזים השחורים ההולכים בראש השיירה, ואילו הכבשים-הרחלות הלבנות משתרכות מאחורה;


ואומרת הגמרא, שטבע זה הוא "כברייתו של עולם", כשם שהחושך נברא לפני האור. והסבר המאמר הוא כאמור: העזים השחורים - מסמלים ליצר-הרע וחייליו העזים והקשים, מהלכים בראש העדר, הרצונות הרעים מושרשים בטבע האדם מיד עם לידתו, אך הכבשים הלבנים, היצר-הטוב וכוחותיו, מתקרבים אל האדם רק כשהוא מתבגר ונעשה "גדול" החייב במצוות. וזהו בעצם כלל ידוע בכל דבר שבקדושה, שה'קליפה' קודמת ל'פרי', דהיינו הרע מקדים את הטוב. על פי דבריו נבוא לפרש את הפסוק שלפנינו:


על האדם ללמוד הן מן היצר-הטוב כמובן, אך גם מן היצר-הרע, יש לו מה ללמוד - "מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ". את ההתלהבות והחשק בקיום המצוות ובעסק התורה, לא ילמדנו היצר-הטוב, זאת עלינו ללמוד דווקא מתחבולותיו של היצר-הרע. להעתיק את כל תכונות התאווה והתענוג שיש בקרבנו, ולהפוך אותן ממידה שלילית, לעבודת ה'.


נמשיל על כך משל מליצי, על מפגש של היצר-הרע והיצר-טוב. בדבריהם שוחחו על הפסוק שאמר שלמה "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג). והתרעם היצר הרע: 'מדוע אין אתה שומע לקולי, הלא אני זקן ואתה הוא ילד, וראוי אפוא שהילד ישמע בקול הזקן!'. השיב לו היצר טוב: 'אבל אני חכם ואתה כסיל, ודווקא עליך לשמוע בקולי...'. אמר לו היצר הרע: בוא ונעשה פשרה - לילה אחת תהיה רק "שלי", בו לא תפריע לי.


כך הוסכם ביניהם, שהיצר יפתה "חסיד" אחד, שילך לבקר במועדון-לצים, כאשר היצר הטוב לא ימנע בעדו. ואכן, הסכם זה הסכם, היצר שכנע את החסיד ההוא לעשות את מה שלא עשה אי פעם בחייו, בתחילה רעד כל גופו, אך לבסוף הצטרף היצר הטוב, ואמר לו: לא נורא, תציץ פעם בתוך ה'עולם הגדול', עליך כמובן לשמור על יראת החטא שלך, ולא להיכשל חלילה, ואולי אף ייצא מזה דבר טוב. עשה ה"חסיד" כדבריהם של שני היצרים, והלך באותה הלילה המיועדת לראות במחזה המשחקים והריקודים השונים. שהה שם פרק זמן מסויים, ומיד שב לביתו.


כל אותו הזמן דלק אחריו היצר הרע, בכדי לעקוב אחרי תוצאות אותו הביקור, לראות כיצד החסיד הולך לביתו בסערה, כאשר לו ציפייה דרוכה על החטאים השונים שהחסיד הולך לעולל, בעקבות הפיתויים שהעמיד לו הלילה.


אך לא. החסיד נכנס לביתו ומתיישב על מיטתו ופורץ בבכי וצעקה, לאשתו שניסתה להרגיעו הסביר כי היום הבחין אי ה"כלי זהב" שיש לו, איננו זהב-טהור כמו שחשב, אלא זהב פשוט.


אמרה לו אשתו: האם השתכרת היום, שאתה מדבר על "כלי זהב" שלא חלמת עליה מעולם? הסביר לה החסיד: כוונתי על פנימיות לבי - אשר מאז עמדי על דעתי, שמרתי, זככתי וטיהרתי את לבי, ועד היום סברתי לתומי כי מיציתי את אפשרויות המירוק והניפוי, ובלבי שוכן "כלי זהב" מלוטש ומהודר.


והנה הלילה נוכחתי לראות, כי כל המושגים שלי ב"חשק" וב"התלהבות" וב"יגיעה" של התורה והעבודה, לא מגיעים לקרסוליהם של השחקנים השונים ורוקדי הריקודים הפסולים, שאין הם מרגישים שום עייפות ואפיסת כוח בפעולותיהם השונות, כי מתענגים המה על מעשיהם הרעים. ואילו אני עוד לא הגעתי למדרגה כזאת של שמחה והתלהבות בתורה ובמצוות. והוא אשר אמרתי - "כלי זהב" שלי איננו זהב טהור כפי שחשבתי.


לאחר כמה ימים, פגש היצר הרע את היצר טוב, ואמר לו בהתמרמרות ובפחי נפש: חשבתי, כי אני מפיל 'דג שמן' ברשתי, והנה מני אותו לילה הוסיף האיש הזה יראה על יראתו, וחכמה על חכמתו. וכשאני מגיע לבקר אותו בבית הכנסת, לעסוק במלאכתי עם האנשים הנתונים ברשתי, להחטיאם בשיחה בטלה ובתפילה בלא כוונה וריב ומחלוקת, ולנגד עיני רואה אני אותו חסיד מתפלל בכוונה עילאית, בחשק ובהתלהבות כפל כפליים ממנהגו בכל יום. נתקיים בי - אומר היצר - מאמר חכמים (סנהדרין קו.): הגמל הלך לבקש לו קרניים, וגזזו לו את האוזניים...


אכן רואים אנו שיש לו לאדם ללמוד גם מכוחותיו של היצר הרע, כדי לנצל אותן תכונות לעבודת ה' ועסק התורה כראוי, ועל כך נאמר בפסוק שלפנינו: "מִן הַכְּבָשִׂים" - אלו כוחות היצר טוב, "וּמִן הָעִזִּים" - אלו כוחות היצר הרע, "תִּקָּחוּ" - לימוד ולקח בעבודת הבורא יתברך.