"אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם"


"אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי ה'"; בתורת כהנים אמרו וזה לשונם "אֲלֵהֶם" אלו העומדים לפני הר סיני ע''כ.


הוקשה להם יתור "אֱמֹר אֲלֵהֶם" אם על האמורים בסמוך שהם הכהנים - לא היה צריך לומר, שעליהם התחיל לדבר וזה גמר המצוה שהתחיל לדבר בה.


ואם על ישראל - הלא לא הוזכרו בסמוך לזה אמר על העומדים בהר סיני, כי שם נזדווגה אומה לאלהיה וכשידבר סתם הדבר מובן שעליהם הוא אומר.


וכפי זה הרי עונש זה הוא גם לישראל, ואם תאמר אם כן למה בכל התורה מזכיר בני ישראל בכל פרט ופרט ולא הספיק לומר 'דבר אליהם', כבר אמרו ז''ל (ויק''ר פ''ב) משל למי שהיה לו בן חביב ותמיד זכרונו בפיו 'אכל בני, שתה בני', כמו כן הקב''ה לאהבת ישראל ערב עליו זכרונם בפיו.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021