top of page

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים"


יתרו לא היה היחיד בעולם שהשמועה אודות הנפלאות והמופתים שנעשו במצרים הגיעה עדי אוזניו, אולם רק הוא שמע “אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים” ועל כן זכה להתאחד עם האומה האלוקית. דווקא המבט השלם על מכלול עשרת המכות כולם, ועל הסדר הפנימי המבריח מקצה אל קצה, הוא אשר פעם על יתרו לעשות צעדים ממשיים לאור השמועות המדהימות.


רבינו האלשיך ז”ל כבר הסביר את הכינוי שהתורה נותנת למכות שעשה ה’ במצרים: “התעללות” - “למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". כלומר, עשרת המכות טומנות בחובן שחוק גדול מהמצריים. ואכן, ההתבוננות בסדר נתינת המכות העצומות, תגלה לנו מדוע ולמה זכו המכות לכינוי הלזה “התעללות”:


כל “מכה” בפני עצמה היתה מלווה בפתחי הצלה - לא כל בעלי החיים מתו ממכת הערוב, לא כל הבהמות כלו במכת הדבר, אפילו גבעולי החיטה והכוסמת ניצלו ממכת הברד.


אכן, מכות שניתנו לכאורה במידה ובמשורה, ולא כילו את הכל. אך לא, כלל לא מדובר ב”רחמנות” או ביכולת מצרית להנצל מהמכות, כי ההצלות המדומות הללו הגיעו די מהר לידי השחתה וכילוי במכות הבאות.


אילו לא נשאר ממכת הערוב שום בעל חי, על מה היתה חלה מכת הדבר והברד? אם כל צמחי השדות היו נמחקים במכת הברד כליל מעל פני האדמה, איזה תפקיד ישאר לארבה? לולא עצת הקב”ה להניס את הסוסים והחמורים מפני הברד הקשה, על מה היו רוכבים המצריים ובאים לים-סוף בדהירה אל עומק המוות? הוא אשר אמר הכתוב: “אשר התעללתי במצרים”, סידרת מכות זו היתה מתואמת ומכוונת להפליא כדי שיהיו מכות של התעללות שתביאם לידי סופם המר, ולפרסום נפלאותיו העצומות של הקב”ה, המשדד מערכות טבע על מנת להציל את עמו מידי משעבדיהם המצריים.


לאור דבריו של האלשיך ז”ל, יובן כי כל מכה בפני עצמה עדיין אין בה הוכחה גלויה על שליטתו המיוחדת של הקב”ה על העם המצרי, יתכן שה”מזל” וה”שר” המצרי יש בו כוח להינצל ולהיות מוגן במידה מסוימת מהמכות הקשות, אך המתבונן בכלל המכות רואה את הנהגת הפלא במחרוזת המכות שבאו בזו אחר זו, שזורות בסדר מדוקדק, וכי כל ההצלות המדומות היו לבסוף רק לקלקלתם של המצריים, כאשר המכה הבאה הראתה וגילתה את סיבת שאריות ההצלה מן המכה הקודמת. אין בזה לא מזל ולא שר אלא ידו החזקה וזרועו הנטויה של בורא כל העולם ניהלה את מערכת עשרת המכות והשתלשלות הדברים בצורה מדויקת.


יתכן, וזו היתה מעלתו של יתרו, שאכן שמע כפי ששאר בני העמים שמעו על ענייני המכות שבמצריים, אולם כל אלה לא שמו את ליבם להבין את משמעות המכות, וסדרן המופלא, או ששמעו חצאי דברים, מקצתם שמעו על מכת הצפרדעים והכינים ומקצתם על מכת הברד והחושך, משום כך, יכלו לטעות ולראות כי עדיין גם המצריים היו בעלי כוח ומזל, כאשר יכלו להציל מקצת מן ההפסדים שיש בכל מכה ומכה.


ואולם “וישמע יתרו את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו”, הוא “שמע”, כלומר האזין והבין, ולא החסיר שום פרט קטן ממה שנעשה. הוא לא שמע רק את הפרטים היבשים, אלא שם לבבו להבין היטב את סדר ההענשה הפומבית, וזה הביא אותו לרצונו להתקרב ולהתאחד בעם השם.

bottom of page