במשנה (סנהדרין ע') מבואר, שבן סורר ומורה מתחייב רק לאחר שיאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, ואמר רב חנן בשם רב הונא, שהעונש שמגיע לבן סורר ומורה הוא רק כשמוצא בשר ויין בזול, ורק אז קיים חשש שילך ויגנוב כסף בכדי לקנות בשר, אבל אם אוכל בשר ביוקר, מכיוון שצריך ממון רב לקנות בשר, לא ילך ויגנוב, וכן אינו נידון כבן סורר ומורה אלא כשיאכל בשר חי וישתה יין חי, משום שלאכול בשר חי זה דרך הגנבים, וכן בשתיית יין חי שהוא משובח ביותר, ומכיון שראתה התורה שהוא עלול לחטוא אמרה עדיף שימות זכאי ולא ימות חייב.
ואמר רבי יוסף הגלילי, וכי מפני שאכל תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבין דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב.
והקשה הרא"ם, והלא אמר רבי יצחק - אין דנים האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז), כלומר לפי מעשיו של עכשיו הוא נידון, ואפילו הוא עתיד להרשיע לאחר זמן, ואם כן מדוע בבן סורר ומורה דנים אותו על שם סופו, הלא עכשיו הוא אינו רשע?
ויש לומר כי סיבת החומרה המיוחדת של בן סורר ומורה, הוא כך, שמכיון שנהג בדרכים הגורמים למעשים רעים, הוטבע בו להיות זולל וסובא, והרי הוא כבעל חי שלא יוכל לשלוט בעצמו, לכן יש חשש שמא יגיע לדיוטא תחתונה.
וכתב האבן עזרא במהות בן סורר: הנה זה כמו אפיקורס, שכל מגמתו בעולם הזה הוא להתענג בכל מיני מאכל ומשתה, ע"כ, נמצא שכל הקפידא על הבן סורר ומורה הוא שעושה לו הנאות עולם הזה לעיקר, כי בהכרח שאינו מאמין בעולם הבא.
ואמרו בתלמוד (עבודה זרה, יז) על המינות: "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים", ולכן בודאי שהבן סורר הזה לא יחזור בו. זאת ועוד, בן סורר ומורה הסמל שלו הוא פריקת עול: עשה כל מה שעולה ברוחך, אף אם זה חלילה נגד הקדוש ברוך הוא, ועליו כתוב, "כל באיה לא ישובון", משום שכיון שעושה מה שעולה ברוחו, הוא כאומר אין שליט בעולם חלילה, ולמעשה זהו כמעשה עבודה זרה של פעור, שמתריזים בפניה - עשה כל מה שעולה ברוחך.
לכן ישנה חומרה רבה בבן סורר, ואילולא כן, הקדוש ברוך הוא מסתכל על כל אדם ואפילו על ישמעאל באשר הוא שם, במצבו הנוכחי, למרות שעתיד להרשיע.
