“וַיִּקַּח קֹרַח”

את דברי ריש לקיש אודות “המקח הרע” שקרח לקח לעצמו, נוכל להבין על פי מה שכתוב בספרים הקדושים, שכל אדם שחוטא באיזשהו חטא - נדבק בו החלק הרע שבאותו החטא ומטמא אותו, כדברי הנביא יחזקאל “ותהי עוונותם על עצמותם”.

עוד אמרו חז”ל, שכל המספר לשון הרע על חבירו, נוטל את כל עוונותיו של אותו אדם שעליו דיבר וכמו כן נותן לו את כל זכויותיו.

יוצא איפוא, שיש דרך בה תסור טומאת החטא מן האדם, והיא כאשר מאן דהו יספר עליו לשון הרע - כי אז יעבור אותו החטא למספר, וממילא תעבור עמו גם הטומאה שנבעה מתוך אותו חטא.

אך, עצה זו לא יכולה לעזור למי שמחזיק במחלוקת, שהרי מותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, כמבואר בתלמוד ירושלמי, וא”כ מי שיספר עליו לשון הרע, לא ייענש בכך שיעברו אליו כל חטאי חבירו, ולעולם לא תסור טומאת החטא מהמחזיק במחלוקת אלא א”כ ישוב אל ה’ וירחמהו.

לאור הדברים הללו נוכל להבין היטב את כוונת חז”ל באמרם שקרח “לקח מקח רע לעצמו”, שבזה שהחזיק במחלוקת, גרם קורח שאותה עבירה תישאר לעצמו בלי יכולת לעבור למישהו אחר, כי כאמור מותר לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת כדוגמת קורח, בלי שהמספר יקח את חטאותיו.