“וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת”


לכאורה יש כאן כפל-לשון ואריכות, מדוע נכתבה המילה “אֶת” אצל כל אחד מבניו? בנוסף לכך, הפסוק כולו נראה מיותר, שהרי כבר הוזכר מפורשות לידת בני נח, לעיל בפרשתנו (ה, לב) אם כך, לשם מה צוין כאן שנית עניין לידתם?


אפשר שהפסוק בא לרמז על תולדות הרוחניות שהביא נח לעולם. הידוע שבשעה שהצדיק מקיים מצוות גשמיות לשם שמיים, נוסף בזה גם עניין 'רוחני' כתוצאה ממעשיו שהוא עושה. לכן אמרו חז”ל (והאריכו על זה בספרים הקדושים), כי מכל מצווה שהאדם מקיים כתיקונה בכל כוונותיה הראויות, נברא הימנה 'מלאך', זהו בניינו הרוחני הנובע מתוך קיום מצוותיו כהוגן. העניין נרמז בפסוקנו; בשעה שקיים נח מצות פריה ורבייה, הביא לעולם גם בנים רוחניים, הם המלאכים הנולדים מקיום המצווה.


ומשום כך נכפל עניין לידת בניו. התורה הדגישה זאת בלשון ריבוי, בהתאם לכלל הידוע בחז”ל כי לשון “את” בא לרבות דבר נוסף יותר מהמפורש. גם כאן מלת “את” באה לרבות דבר נוסף, לידה נוספת שהתלוותה עם לידת הבנים, כי כאמור הוליד נח תולדות של קיום המצוות, שהיינו בנים רוחניים, היינו מלאכים.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021