"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא"; נרצה לפרש בס"ד יש אדם שאומר קודם שתכנס השביעית: קרבה שנת השבע שנת השמטה, מפני שהוא משתוקק למצות התלויים בה לקיים אותם ולבו שמח בביאתה, הנה לזה מגיע לו תועלת גדולה מדבריו אלו שאז הקב"ה מעלה עליו כאלו קיים מצות התלויות בשביעית, מעת שדבר דבריו קודם שהגיעה השביעית שאז הוא מקיים בפועל.
אך יש שהוא מדבר ואומר קרבה שנת השבע שנת השמטה, מחמת צער, כי יצר לו על אשר הוא מוכרח ליטוש אדמתו וכרמיו לכל אדם והוא מדבר כן כאדם המתאונן וקורא תגר על דבר הקשה שעתיד לבא עליו, הנה אדם זה יפסיד בדברים אלו שאז אפילו כשתגיע שנת השבע והוא יקיים המצוה של השביעית בזמנה לא תחשב לו למצוה מאחר שקרא תגר והתאונן בעבורה, ועתה בעל-כרחו הוא מקיים אותה כי ירא מן הבית-דין שיכריחוהו ויקנסוהו אם יעבור על מצוה זו, והנה ידוע רז"ל דרשו תיבת "על" לשון תועלת וכמ"ש ע"פ נאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה;
ופירש רש"י דריש על לשון תועלת וזה-שאמר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל" חלק התיבה לשתים וקרי בה "בלי על" רוצה-לומר בלי תועלת, כי יש אומר דבר זה של קרבה ומגיע לו תועלת מזה הדיבור שיחשוב לו הקב"ה כאלו קיים המצוה קודם זמנה מעת שדבר בה, אך אתה היה לך דבר זה בלי תועלת, והוא שאמרת: קרבה שנת השבע שנת השמטה, לא משמחתך בה אלא בשביל כי רעה עיניך באחיך האביון אשר יכנס לכרמך ויאכל כאדם האוכל בשלו, ועל כן מדאגה ורוע לב אתה מדבר כן.
ועוד גם-כן תעשה הוכחה ובירור לרוע לבבך כי רעה עיניך במצוה זו דהוא כי לא תתן לו אם יבא ללות ממך איזה דבר קודם שביעית, לא תרצה לעשות עמו חסד לתת לו כי תאמר קרבו הימים שתבא ותכנס בכרמים שלי ותאכל כאדם האוכל משלו ולמה אתן לך עתה הנה? דע דלא מבעייא שלא היה לך תועלת מדברים אלו כאותו האומר כן משמחת לב, אלא גם עוד והיה בך חטא לשון חסרון שגם מה שאתה מקיים המצוה של שביעית בזמנה בפועל לא תחשב לך למצוה, גם עוד אמר "וְהָיָה בְךָ חֵטְא" כי תואר חי הניתן לישראל יהפך אצלך לאותיות חטא דהחשבון שוה:
ובאופן אחר נרצה-לפרש בס"ד ע"פ מעשה באותו עשיר שהיה דרכו לקמץ ידיו ולסגור דלתי ביתו משנכנס חודש אדר עד ערב פסח באומרו עתה קרבו ימי הפורים שהעניים נעשים עשירים ומלאים מן מתנות לאביונים שהכל פותחים ידיהם לעניים בבית ובחוץ, הן מעות הן מאכל אשר יספיק להם למחיה כמה חודשים, ולמה אתן להם? ודא עקא כי אפילו לפי דעתו הנפסד הנה הוא סוגר מחודש אדר שעדיין לא באו ימי הפורים, ורק אומר שקרבו, ומה יעשה הרעב באותם הימים עד שיגיעו ימי הפורים?
וזה-שכתוב "לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה" שאז השדות וכרמים פתוחים לפני כל עני ואביון ולכן ורעה עיניך באחיך ולא נתת לו מעתה, אף על פי שעדיין לא הגיעה השביעית ואין לו רשות להכנס הנה גם לפי דעתך קרא יקרא זה האביון שהוא רעב עתה קודם שהגיעה השביעית והיה בך חטא בודאי בלתי שום התנצלותי על כן הזהר כי נתן תתן לו, הן מעות הן מאכל, כי בגלל הדבר הזה שאתה נותן לו גם לעת כזאת יברכך ה' אלהיך.
