"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"


צריך לדעת למה אמר לשון ראיה על הדברים, ולמה לשון יחיד כיון שכל הפרשה בלשון רבים;


ונראה שהכוונה היא, כי לפי שבא להבחירם בעולם העליון (כלומר, בחירה בדרכי-ה'), ולהמעיט כל טובות העולם הזה, וכדי שיתאמתו אצלם הדברים, צריך שהמוכיח יהיו בו שני עניינים: האחד- שיכיר הכרת חושיות בטוב העליון, והשני – שהשיג השגת טוב עולם-הזה וקנייניו. כי אם המוכיח יהיה מושלל מקנייני העולם-הזה, לא יאמנו דבריו למשיגי טובת העולם-הזה, כי יאמרו – אין אומרים למי שלא ראה יבוא ויגיד, שאם היה טועם טעמי הנאת גדולת העולם-הזה וקנייניו ותענוגיו, לא היה ממאיסו ובוחר בזולתו, ובזה לא יטו אוזנם לקבל דבריו;


גם הבא להפליג טוב העולם-הבא, לא יוצדקו ולא יאמנו דבריו לשכל הטבעי, כל שהוא עצמו אין דבריו אלא מפי האמונה, והוא לא ראה ולא ידע; ולזה אמר מושיע ורב האיש משה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", פירוש, אלי תיראו ותצדיקו ותשכילו להצדיק הדברים, כי הוא (משה) השיג להכיר טוב העולם-הזה, כי היה גדול מאוד וגיבור ומלך עשיר גדול.


והכיר גם בטוב העליון, כי עלה השמים וטעם טעם עליון, ואחר שהשיג הכרת החושיות והכרת הרוחניות, אמר להם הדברים האמורים בענין זה. עוד ירצה במאמר – "ראה אנכי" על דרך אומרם ז"ל, 'יכול אדם לעשות עצמו כמשה רבנו' והוא מה שהעירם כי אליו יראו להידמות אליו, כל הבא ליקרב לעבודת הקודש עבודת-ה', ולא יעריכו עצמן עם מה שלמטה מהם, ויהיו בעיני עצמן כי כביר מצאה ידם.