"וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְֽׁלַֽח נָא בְּיַד תִּשְׁלָֽח"


"שלח נא ביד תשלח", בידי רבי עקיבא (מדרש פליאה, שמות), כשנגלה הקב"ה על משה בסנה הראה לו דור דור ופרנסיו, דור דור וכלכליו, דור דור וחכמיו, עד שראה ר' עקיבה וחכמתו, אמר בוודאי ראוי הוא שתינתן גאולה על ידו' (מדרש הגדול, שמות, ד, יג). מדברי המדרש שלפנינו מבואר, שביקש משה מאלוקי ישראל לגאול את ישראל בידי רבי עקיבא ובזכותו. אך, דברי המדרש תמוהים ונראים כחידה סתומה, כגן נעול וחתום אשר נחבא מעין רואיו, ונבואה בזה על גיליון להבין סוד המדרש וליישב מסתוריו.

נראה לבאר דברי המדרש בהקדם המחלוקת שמובא בגמרא (קידושין, לו) "תניא בנים אתם לה' אלוקיכם - בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים - דברי ר' יהודה, רבי מאיר אומר - בין כך ובין כך אתם קרויים בנים".


צא ולמד שרבי עקיבא סובר כשיטת רבי מאיר, סמך לדבר נשקף לנו מהמעשה שמובא בגמרא:


שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם הקב"ה אוהב את העניים, מדוע הוא בעצמו אינו מפרנסן? ענה לו רבי עקיבא: כדי שבני ישראל יתרמו לצדקה ובזכותו ינצלו מדינה של גיהנום, כמו שכתוב "וצדקה תציל ממות" (משלי יא, ד);


אמר לו הרשע: אדרבה, נתינת הצדקה, תחייב אתכם בגיהנום, משל למה הדבר דומה: למלך שכעס על עבדו, הושיבוהו בבית הסוהר וציווה שלא להאכילו, ובא אדם אחד ונתן לו מזון ומחיה, בוודאי המלך יכעס ויעניש את האדם הזה שהימרה את מוצא פיו, כמו"כ בני ישראל שנמשלו לעבדים כמו שכתוב "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים" בוודאי כועס הקב"ה אם נותנים צדקה למי שהוא גזר עליו להיות עני.


ענה לו רבי עקיבא חזרה במשל למלך שכעס על בנו ואסרו בבית הסוהר וציווה שלא להאכילו, ובא אחר והשביעו, בוודאי המלך שמח מאוד כי בסופו של דבר הרי בנו הוא זה ורוצה במחייתו, והרי בני ישראל קרויים בנים, כמו שכתוב "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם", לכן מוכרחים אנו לתת צדקה לעניים בכל זמן ועת, ובכל מצב שבני ישראל שרויים בו.


העולה מסיפור זה, שרבי עקיבא סובר שאף בזמן שאין עושים רצונו של מלך מלכי המלכים והוא כועס על בניו, מכל מקום "בנים" הם קרויים, ולא זו אף זו, אם יתעללו בבנו - אף שהוא כועס עליו - ברור מאליו שהמלך יכעס ויעניש את החוטא.


ולכן, במצרים אף כי היו שקועים במ"ט שערי טומאה והכעיסו את אביהם שבשמים, עדיין נקראו "בנים", ופרעה הרשע העביד את בני מלכו של עולם וגרם לו לכעוס, לפיכך החזיר הקב"ה חסד לבניו שקושי השעבוד השלים את מניין שנות הגלות, ובזכות זה יצאו ממצרים קודם זמנם. וזהו שאמר המדרש, שבזכות רבי עקיבא - הסובר שנקראים בנים אף בזמן שאין עושים רצונו של מקום - יצאו ממצרים קודם זמנם. ולכן אמר משה "שְֽׁלַֽח־נָ֖א בְּיַד־תִּשְׁלָֽח" - בידי רבי עקיבא.