"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

טעם קריאת שמו יעקב אחר אשר אמר אליו ה' (ל''ה י') "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" וגו'. לא יעקב יאמר עוד שמך, כבר כתבתי בפרשת וישלח בפירוש פסוק "לֹא יִקָּרֵא" וגו', כי לצד שם נפשו הקבועה בו אשר שמה 'יעקב' כידוע מדבריהם (ברכות ז:) שפירשו בפסוק (תהלים מו) "אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", ולצד שעודנה באיבו לזה לא יעקר שמה וב' שמות יקראו לו:

אלא שיש לנו לחקור זאת במה יבחר ה' לזמנים יקרא לו "יעקב" ולזמנים "ישראל", הן אמת כי בעדת ישראל מצינו שישתנה להם השם כפי מעשיהם כשעושים רצונו של מקום בשם "ישראל" יכנה אותם, ולהפך יקרא שמם "יעקב" וכן הוא רמוז בדבריהם, (זהר בלק די:) וטעם זה לא יוצדק ביעקב כי ישר פעלו בתמידות:

אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב להשיגו, שבאמצעותו בשם "ישראל" יתכנה הוא בחינת קדושה עליונה, ותמצא כי המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות, כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה, והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל והוא לטעם נשמה יתירה ולצד שממקום עליון באה, יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרא לשבת עונג;

והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב בהשגתו שם עליון השם יגיד כי צוה ה' אתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של ישראל ומשכנה בו, הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת לשמחה ולשלימות הקדושה והטהרה, ובהעדר כן וינפש יוצאה ממנו כיציאת נשמה יתירה של יום שבת ובאותו זמן לא יקרא לו ישראל, כי בעלת השם הלכה לה ואינה אז ויקרא שמו יעקב, ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות הכנת והצעת המוכן כהשבת נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש.

ובזה תלך לבטח להשכיל טעם בכל מקום אשר בשם "יעקב" יתכנה הוא לסיבה אשר יארע שם דבר מבחינת העצב והיגון, וארשום לך קצת מהמקומות להאיר לך וזה יצא ראשונה.

תחלת דבר טוב ה' בפ' וישלח אמר אליו "שִׁמְךָ יַעֲקֹב" פירוש אז יהיה שמו יעקב לצד שהיה אז באבילות אמו כמאמרם ז''ל (ב''ד פ' פ''ב) שאמרו כי אומרו ויברך אותו יכוין על ברכת אבלים ולצד זה יקרא שמו יעקב, ולזה תמצא שבכל אותו פרשה קרא ה' שמו יעקב, וגם בזמן מיתת רחל נקרא שמו יעקב דכתיב (ל''ה כ') ויצב יעקב מצבה על קבורתה;

ואחר ששלמו ימי העצב קרא ה' שמו ישראל דכתיב (שם כ''א) "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל", "בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל", והגם שאמר שם "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב", יש לך לדעת כי כשיהיו הבנים במדריגה פחותה לצד מעשיהם, הגם שהאב יתכנה בשם ישראל הם יתכנו בשם יעקב, ובמה שלפנינו לצד מעשה שהיה שעשה ראובן קרא להם שם "בְנֵי יַעֲקֹב" ומה שאמר עוד שם (כ''ז) ויבא יעקב אל יצחק אביו לצד שהיה לפני יצחק אביו לא נהג בו הכתוב השררה והגדולה הנרמזת בשם ישראל, וכן תמצא שאמרו במדרש תהלים ילקוט סי' תתע''ה וז''ל אילו היה אברהם קיים היאך היה יצחק מנהיג שררה וכן כל האבות והצדיקים וכו' עד כאן. הנך רואה כי תסתלק השררה לפני אביו ולטעם זה קרא שמו יעקב, וכן מה שקרא לו שם יעקב בפרשת וישב יודיע הכתוב כי כל זמן שהיה יעקב אז בארץ כנען היה ביגון ואנחה ובמדריגת שם יעקב זולתי בזמנים מועטים אשר רשם הכתוב בהם שם ישראל כאומרו (ל''ז ג') "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב" וגו' אז היה שמח והוכן בלי עצב לקרות לו שם ישראל.

ותמצא כי משנמכר יוסף לא נקרא שמו ישראל זולת שלשה פעמים "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם" וגו', "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו","וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם", וצריכין להדרש כי דבר אליהם דרך שררה לצד ההכרח שראה שלא חשו לצערו ונשתרר עליהם ורמז כי לא ימחול להם לצד שהוא אביהם, גם שיקבלו דבריו.

ומעת התבשרו ביוסף "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב" ונחה עליו רוח ה' ותיכף אמר הכתוב "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל", "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל", "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל", עד שנתבשר בגלות וקבל עליו השבר חזר ליקרא יעקב זולת בעת אשר נגלה אליו יוסף לרוב השמחה הגדולה כינה ה' אותו בשם ישראל דכתיב "וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו", "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל... אָמוּתָה הַפָּעַם", ומשם ואילך לא נקרא עוד שם ישראל כל ימי היותו בארץ מצרים עד יום שהגיע עת לכתו לעולמו.

ומה שאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" יכוין אל כללות בניו שיתיחס אליהם שם ישראל כשיהיו בדרך יושר, וגדול כח הבנים מכח אביהם כי הבנים כל אשר יטיבו דרכם יקרא להם שם ישראל להיותם רבים מה שאין כן יעקב ידקדק בקריאת שמו לרמוז בקריאתו זמן מצבו, ולא נקרא בשם ישראל כל זמן היותו בארץ מצרים עד עת שקרבו ימיו למות אז נקרא שמו ישראל לצד תוסף רוחם, והוא סוד הגדלת נפש אדם בעת מיתתו, (זהר ח''א ריח:) לזה אמר "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל", "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל". וכלך לדרך זה להשכיל בכל מקום אשר יקרא לו שם הוא שמו לסיבה אשר תשכיל שמה. ועיין בדברי הזוהר (שם ריא:) ותמצא סעד לדברינו. וכל זה הוא דרך פשט, ויש דברים בגו כפי רוחניות הדברים והמשכיל יבין.