יש להתבונן בהדגשה “וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב”, הנראית לכאורה מיותרת. נוכל להבין זאת, על פי הכתוב במשלי (י, כז): “יראת ה’ תוסיף ימים, ושנות רשעים תקצורנה”. יש להבחין בהבדל שבין הגדרת זמן חייו של הצדיק לבין חיי הרשע, ה”צדיק” שהוא ירא ה’ - חי “ימים”, לעומת זאת חיי הרשעים נקראים “שנים”. ביאור הדבר: יום אחר בחיי הצדיק חשוב באיכותו כמו שנה של רשע, שהרי הוא מסגל לעצמו תורה ומצוות ביום אחד יותר ממה שיעשו אחרים בשנה שלימה. וזהו הביאור "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו". הימים שלו חשובים באיכותם ל”שנים”.
עוד יש לומר: למרות שהאדם מנצל בעיקר את ימיו, ואילו את לילותיו הוא מקדיש למנוחה ושינה - הנחשבים לכאורה כשעות של בטלה, אך הצדיק קובע עתים לתורתו גם בלילות, ואפילו בעת שהוא יושן יש אצלו 'עליית נשמה', נשמתו עולה למעלה ולומדת תורה בישיבות הצדיקים שבהיכל העליון. נמצא, כי גם לילותיו חשובים כ”ימים”, באופן שכל רגע ורגע מנוצל עד תום (ומזה נובע שורש הפתגם “משים לילות כימים”). ועל זה נאמר "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו" - כל 'שני חייו' של יעקב היו גדושים ב'ימים' מלאים של יעקב איש התם יושב האוהלים, וכאילו לא קיימים בהם לילות.
