"וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ"


נרצה לבאר בס"ד כי ידוע דרשת רז"ל שדרשו פסוק זה מדבר על מה שהחזיר הקב"ה את התורה על שרי אדום וישמעאל ושאר אומות-העולם ולא קבלוה, ויש לשאול בזה למה לא שלח נביא לאומות-העולם התחתונים לדבר עמהם על קבלת התורה, כי אם רק דבר עם השרים שלהם;


והלא לישראל שלח את משה בחירו לדבר עמהם עצמם על קבלתה, ותרצתי בזה תירוץ פשוט ונכון כי אומות-העולם כיון שיש להם שרים למעלה, אם לא ירצו השרים בקבלת התורה אלא רק האומות התחתונים ירצו בקבלתה אין זו קבלה של כלום, משום דחב לשרים בזה שאם האומה תעבור על דברי-תורה ותתחייב כליה אין הקב"ה מכלה אותה אלא עד שיבטל השר שלה, וכמו שאמרו רז"ל על פסוק "יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" ולכן תחלה דבר עם השרים, וכיון דלא רצו אז לא יועיל רצון האומות.


עוד בזה משא"כ ישראל אין להם שר למעלה, כי הם חלקו יתברך, ולכך הקב"ה נקרא לגבי ישראל אלהי-ישראל, אבל לגבי אומות-העולם נקרא אלהי-האלהים וזה שכתוב "מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר" זה שר אדום, "הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" זה שר ישמעאל, "וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ" שאר השרים של האומות, ואם תשאל למה עם ישראל דיבר להם עצמם על התורה, ואומות-העולם עם השרים?


לזה-אמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" כלומר הן אמת שהתורה היא מימינו של הקב"ה שהיא חסד ועושה חסד וטובה עם לומדיה ומקיימי דבריה, הנה מצד אחד היא "אֵשׁ דָּת לָמוֹ" ששורפת את עוברי דבריה דלכן נקראת מים ונקראת אש, ואם-כך מה תועיל קבלת אומות התחתונים? דבקבלה זו חב לאחרים הם השרים, ולכך דיבר עם השרים עצמם תחלה וכיון דלא רצו לא דבר עוד עם האומות.