מלת "וזאת" מיותרת כולה, גם וי"ו העיטוף של "וזאת" צריכה יישוב. ונראה שקאי על מ"ש פר' דברים (א.י–יא) "ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב", "ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" וגו'. וארז"ל (ספרי דברים א. יא) אמרו ישראל משה: 'קצבה אתה נותן לברכותינו' אמר להם 'זו משלי היא וה' יברך אתכם כאשר דבר לכם'.
ואם כן כבר ברכם משה בריבוי, וברכה זו היתה משלו לא מצד היותו איש האלהים, וגם אותה ברכה היתה לפני מותו כמו שפירש"י שם (א.ג) לכך נאמר כאן "וְזֹאת" בוי"ו העיטוף - שנוסף על אותה ברכה שברכם משה משלו סמוך למותו, אף גם זאת הברכה ברכם, אבל לא משלו כמו הראשונה, אלא מצד היותו איש האלהים, כי כל ברכה זו באה לו בנבואה מאת האלהים ולא משלו היתה כמו הברכה הראשונה;
ונתן טעם למה נעשה עתה איש האלהים יותר מברכה ראשונה, לפי שהיה זה לפני מותו סמוך למותו ממש, יותר ממה שהיה בברכה ראשונה שהרי ביני ביני למד לישראל כל ספר משנה תורה, א"כ ודאי עכשיו היה סמוך למותו יותר ממה שהיה בברכה ראשונה, ומכל-מקום לא ייחד השם-יתברך עליו שמו המיוחד כי אם בשם 'אלהים' המשותף לאלהים ואדם. אבל במותו נאמר (דברים לד.ה) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-ה-וָ-ה" כי אז ייחד עליו השם המיוחד.
